החלטה בתיק ע"פ 2525/05

1.       המערער הורשע בעבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה ביום 18.4.02 בבית המשפט לתעבורה בתל אביב. בית המשפט גזר עליו, בין היתר, עונש מאסר על תנאי של 6 חודשים. כעבור כמעט 3 שנים - זמן רב לאחר חלוף תקופת הערעור הקבועה בסעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 - ביקש המערער להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה.

במצורף לערעור הגיש המערער לבית המשפט המחוזי גם בקשה להארכת המועד להגשת הערעור. הנימוק המרכזי לבקשה היה כי רק לאחרונה נודע לו כי הוא נדון למאסר על תנאי, וזאת משום שבמועד הדיון לא הבין את השפה העברית ולא נכח בדיון מתורגמן. עורך דין אמנם ייצג את המערער בדיון, אך המערער הכיר אותו רק ביום הדיון, במסדרונות בית המשפט. לטענתו, עורך הדין הסביר לו את התוצאות המידיות של גזר הדין - קנס ופסילה - אך לא הסביר לו שנדון גם למאסר על תנאי. 

2.       בית המשפט המחוזי (השופט א' שהם) דחה את הבקשה להארכת מועד בהחלטה מיום 21.2.05. בית המשפט קבע:

"מפרוטוקול הדיון עולה כי המבקש היה מיוצג במהלך משפטו הקודם, לפיכך, ובשל הזמן הניכר שחלף, הנני דוחה הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור".

3.       על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש המערער ערעור לבית משפט זה. יודגש כי הערעור מתייחס כאמור אך להחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור - אותו הוא מבקש להגיש לבית המשפט המחוזי.

4.       בדיון שנערך בפניי, ביום 27.3.05, ביקש המערער שהדיון בערעור יועבר להרכב של שלושה שופטים. לטענתו, הסמכות לדון בערעורו נתונה להרכב של שלושה,  וזאת בהתבסס על פסיקת בית משפט זה (בעניין חילף אליו אתייחס בהמשך) המגדירה ערעור על החלטה בעניין הארכת מועד כערעור על פסק דין. ובהסתמך על הוראת סעיף 26 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984 (להלן: חוק בתי המשפט) הקובעת כדלקמן:

26. ההרכב

בית המשפט העליון ידון בשלושה, אולם -

(1) נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא רשאי להורות, לפני תחילת הדיון בענין מסויים, שהדיון בו יהיה לפני מספר בלתי זוגי גדול יותר של שופטים ;

(2) מותב שהחל לדון בענין מסויים רשאי להורות שהמשך הדיון בו יהיה לפני מספר בלתי זוגי גדול יותר של שופטים, ובהם השופטים שהחלו בדיון ;

(3) בבקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים ולהחלטות ביניים אחרות, וכן בבקשות לצווים על תנאי, מוסמך לדון שופט אחד, אך שופט אחד לא יהיה מוסמך לסרב למתן צו על תנאי או לתתו על מקצת עילותיו בלבד ;

(4) בערעור על החלטת ביניים של בית משפט מחוזי, או על פסק דין של דן יחיד בבית משפט מחוזי שדן בערעור, על פסק דין או על החלטה של בית משפט שלום, מוסמך לדון שופט אחד;

(5) בדיון מקדמי בערעור מוסמך לדון שופט אחד.

5.       המדינה ביקשה להגיב בכתב לבקשת המערער לקיים דיון בפני הרכב. ביום 13.4.05 מסרה המדינה את תגובתה בה נאמר:

 "עמדת המשיבה היא שהסמכות לדון בתיק זה מסורה לדן יחיד. סעיף 26(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984, קובע שב"ערעור על פסק דין של דן יחיד בבית משפט מחוזי שדן בערעור" - מוסמך לדון שופט אחד."

6.       השאלה הניצבת אפוא בפניי היא: האם הדיון בערעור על החלטה בעניין הארכת מועד להגשת ערעור חייב להישמע בפני הרכב של שלושה שופטים, או שמא דן יחיד מוסמך לדון בו? עלי לדון תחילה אפוא בסוגיה זו.

ההרכב המוסמך

6.       בפתח הדברים יש לציין כי שאלה זו מתעוררת רק בעקבות ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה ברע"פ 8274/99 מוסא חילף נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 433 (להלן: עניין חילף), בה נקבע כי ניתן לערער על החלטות בית המשפט המחוזי בעניין הארכת מועד. עד לעניין חילף, ההלכה הנוהגת בבית משפט זה - בשורה של החלטות של דן יחיד - היתה כי לא ניתן כלל לערער על החלטות בעניין הארכת מועד. שכן, אפשרות הערעור בפלילים קיימת, לפי סעיף 41 לחוק בתי המשפט, רק על "פסק דין", ולא על "החלטות אחרות", אלא אם כן קיימת הוראה מיוחדת בחוק בתי המשפט או בחוק אחר. הגישה המקובלת היתה כי החלטה בעניין הארכת מועד היא "החלטה אחרת", ואין לגביה כל הוראה מיוחדת המקנה זכות או רשות לערער.

7.       בעניין חילף קבע בית משפט זה כי החלטת בית משפט מחוזי בעניין הארכת מועד היא בגדר פסק דין, וקיימת לגביה זכות ערעור. בית המשפט הגיע למסקנה זו על-פי ההגדרה של "פסק דין" שנקבעה בעניין חסן (בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1) 670, 676), שם נקבע כי "פסק דין" הוא כל החלטה שיפוטית שהכריעה סופית בעניין מסוים, כך שלאותו עניין התיק נסגר.